מעמדה הבין-לאומי של ישראל

אלון ליאל

נייר העמדה הראשון נכתב על ידי ד"ר אלון ליאל, והוא עוסק במעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית. נייר העמדה משרטט מגמות התפתחות אפשריות, ומציג המלצות שעשויות לקדם פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בשנים 1993–1994 התחולל שינוי חיובי משמעותי בקשר הישראלי-פלסטיני. לראשונה הגיעו הצדדים לסיכומים מרחיקי לכת, שנחתמו בספטמבר 1993, ומו ָכּרים בלשון העם כ׳הסכמי אוסלו׳. בשני הצדדים, הישראלי והפלסטיני,הייתה באותה עת מנהיגות סמכותית ונחרצת, ונראה היה, באזור ובעולם, שהסכסוך הישראלי-פלסטיני צועד לקראת פתרון.

רצח רבין בנובמבר 1995, האינתיפאדה השנייה, על גל האלימות הנורא שאפיין אותה (2001 — 2003), וההתנתקות מעזה ומצפון השומרון (2005), שהביאה להשתלטות חמאס על עזה, היו ציוני דרך חשובים בהתחזקותו ההדרגתית של הימין הישראלי. במקביל, ניסיונותיו הכושלים של אהוד ברק בקמפ-דויד בשנת 2000 להגיע להסכם עם

הפלסטינים,ושל אהוד אולמרט שמונה שנים מאוחר יותר, חיזקו את גרסת ה׳אין פרטנר׳ בציבוריות הישראלית, העצימו את העוינות והחשדנות, וקיבעו את ניצחון הימין בזירה הפוליטית הפנימית בישראל. לראש הממשלה המנוסה והאפקטיבי, בנימין נתניהו, היה כמובן חלק מרכזי בניצחון הפוליטי הזה, בעיקר בעשור האחרון.

 

קישור להורדת נייר העמדה